Media is too big
VIEW IN TELEGRAM
צפו בראיון שלי ל׳פגוש את העיתונות׳ עם בן כספית ודפנה ליאל.
This media is not supported in your browser
VIEW IN TELEGRAM
הקונספציה ואני - לא חברים.
This media is not supported in your browser
VIEW IN TELEGRAM
״דיון קונספציה מובהק״
מדברי היום בדיון בוועדת חוץ וביטחון על חוק הארכת השירות הסדיר.
מדברי היום בדיון בוועדת חוץ וביטחון על חוק הארכת השירות הסדיר.
Forwarded from 120 ואנחנו
Media is too big
VIEW IN TELEGRAM
ח"כ גדעון סער - ועדת החוץ והביטחון 07.08.24
Media is too big
VIEW IN TELEGRAM
״במקום תגובות - יוזמה והכרעה״
צפו בראיון המלא לריקלין וסג״ל בערוץ 14.
צפו בראיון המלא לריקלין וסג״ל בערוץ 14.
הדלפת חומרי חקירה (הסרטון) מפרשת החשדות כלפי חיילי המילואים מכח 100 פוגעת בזכויות אדם וגם במדינה ומשרתת את אויביה. האינטרס הציבורי מחייב חקירה פלילית לאיתור המדליף ומיצוי הדין עימו.
״עסקת חטופים תסגור את המלחמה בעזה ובצפון ותמנע מלחמה אזורית״. כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה לאחרונה מפרשני האולפנים וגם מ״מומחים ביטחוניים״? בואו נשים רגע בצד את השאלה האם בכלל אפשרית כעת עסקת חטופים שאני מייחל לשובם במהרה. בואו נתמקד במשמעות ״סגירת״ המלחמה בעזה כעת. זוהי החלטה מודעת על אי השגת מטרותיה. זו השארת חמאס בשלטון בעזה והותרת האיום ממנה על ישראל בכלל ועל תושבי עוטף עזה בפרט. זאת תהיה טעות הסטורית.
מעבר לכך - הכל היום כבר מבינים שמטרת הציר בראשות איראן היא השמדת ישראל. לא כאידיאולוגיה או חזון גרידא, אלא כמטרה פרקטית. לא בעתיד הרחוק - אלא בשנים הקרובות. האם ישראל המכותרת מוכנה להמשיך לחיות עם המציאות הביטחונית אליה הביאו אותה 3 עשורים של מדיניות המבוססת על נסיגות והכלה? עד לא מזמן ״מומחי הביטחון״ ועושי דברם באולפנים מכרו לנו אשליות וכזבים. היום כאשר המציאות האסטרטגית כבר ברורה הם משכנעים אותנו למה חשוב שנפסיק את המלחמה כעת. ״צה״ל שחוק״, הם אומרים, ״נתארגן, נתחמש, נתאושש ואז נהיה מוכנים למלחמה הגדולה. אז נצא ונסיר את האיום מביירות ועד טהרן״. האומנם? האם יש ממש בטיעון הזה או שמסתתרת אחריו הדחיינות הרגילה של מי שתמיד העדיפו שקט לרגע על ביטחון אמיתי והקריבו את העתיד על מזבח ההווה? אם ישראל מעוניינת להסיר את חרב ההשמדה שהונפה עליה ונמצאת לא הרחק מצווארה - חייבים לשאול: האם דחייה תשרת אותנו או את אויבינו? האם הזמן יעבוד לטובתנו או לטובתם?
כל אדם רציני שיבחן נושא זה חייב לפחות להטיל ספק בכך ש״כל עכבה לטובה״ בענין זה. שהרי לא רק אנחנו ננצל את הזמן כדי להתחמש ולהתארגן. בכל מה שנוגע לבניין הכוח - כלל לא בטוח שנצליח להדביק את הקצב של אויבינו מסביב מתימן דרך טהרן ועד ביירות בטילים, כטב״מים ועוד. צריך לקחת בחשבון גם שרוסיה וסין יסייעו לתהליכי התחמשות והצטיידות של הציר, לרבות במימדים בו יש לו פיגור לעומתנו (הגנה אוירית). התקרבות איראן לגרעין היא גם שיקול שמוכרחים להביא בחשבון. גם בהקשר זה לא ניתן לומר, בלשון המעטה, שהזמן עובד לטובתנו.
זאת ועוד: יש סימנים לרצון בציר להטיל גם את סוריה לשדה המערכה. עוד מספר שנים (ואולי פחות מכך) אנחנו צריכים לקחת בחשבון אפשרות לחזית נוספת -ברמת הגולן. לא רק בהיבטי תלול מסלול אלא גם בהקשר של תקיפה קרקעית. ניוד של כוחות חות׳ים לגזרת גבול שלנו - עלולה להגדיל את הסד״כ שיילחם נגד צה״ל. בימים האחרונים למדנו עד כמה גבולנו עם ירדן חדיר. בשנים הקרובות הציר בראשות איראן יעשה מאמצים להפלת המשטר בירדן. אם חלילה יצליח בכך - יווצר למעשה רצף טריטוריאלי עם עורף טריטוריאלי מאיראן ועד גבול ישראל.
הטיעון האחרון של הדחיינים הוא טיעון כבד משקל: העדר גיבוי אמריקני למלחמה אזורית. האמת היא שהמלחמה האזורית כבר כאן, עשרה חודשים. אויבינו לא שאלו אותנו ולא את האמריקאים. השאלה האמיתית היא האם יש לנו ענין במלחמת התשה ארוכה שעלולה להמשך שנים. מלחמה שבה רק אויבינו והמזל קובעים את גובה הלהבות. אויבינו יוכלו להכיל זאת. אנחנו יותר נתקשה בכך. דימום רב תחומי: מדיני, ביטחוני, כלכלי, חברתי ודמוגרפי לאורך חודשים ושנים מסוכן לישראל. אבל האם אחרי הבחירות בארה״ב -למימשל הבא בוושינגטון, של טראמפ או של האריס, יהיה ענין להתחיל את דרכו עם מלחמה אזורית? ברור שלא. כלומר: מי שחשב שיותר נכון להמתין עד אחרי הבחירות בארה״ב - מוזמן לחשוב שוב. דעת הקהל האמריקנית אוהדת לישראל. זמן מערכת בחירות בארה״ב עשוי להיות דווקא זמן נוח יותר לישראל מהשנה הראשונה לכהונת מימשל חדש.
לסיכום: אל תקשיבו לכל אלה שנכשלו בתפקידם או בפרשנויותיהם לאורך השנים. הם לא מבינים יותר ממכם. הפעילו את השכל הישר שלכם.
ישראל מצויה במלחמה על עצם קיומה. גם את זה ״המומחים״ לא הבינו מיד. חלקם לא מבינים זאת עד היום. למען ילדינו ונכדינו אנחנו חייבים לצאת ממלחמה זאת כשידנו על העליונה. אנחנו חייבים לשנות את המציאות האסטרטגית של כיתור ישראל בטבעת אש משולבת בסכנת פלישה קרקעית רב חזיתית. אנחנו מוכרחים להוכיח שתוקפנות נגד ישראל אינה משתלמת. מי שיברח מהמלחמה - המלחמה תרדוף אחריו. ״רק המעז - מנצח״, למדתי ממישהו שהבין משהו במלחמה. הגיעה העת ליזום ולא רק להגיב. לא רק במבצעים טקטיים, אלא גם במהלכים אסטרטגיים: מול איראן ומול חיזבאללה. זהו תפקידה של המנהיגות המדינית והצבאית בישראל היום.
שבת שלום לכל בית ישראל.
מעבר לכך - הכל היום כבר מבינים שמטרת הציר בראשות איראן היא השמדת ישראל. לא כאידיאולוגיה או חזון גרידא, אלא כמטרה פרקטית. לא בעתיד הרחוק - אלא בשנים הקרובות. האם ישראל המכותרת מוכנה להמשיך לחיות עם המציאות הביטחונית אליה הביאו אותה 3 עשורים של מדיניות המבוססת על נסיגות והכלה? עד לא מזמן ״מומחי הביטחון״ ועושי דברם באולפנים מכרו לנו אשליות וכזבים. היום כאשר המציאות האסטרטגית כבר ברורה הם משכנעים אותנו למה חשוב שנפסיק את המלחמה כעת. ״צה״ל שחוק״, הם אומרים, ״נתארגן, נתחמש, נתאושש ואז נהיה מוכנים למלחמה הגדולה. אז נצא ונסיר את האיום מביירות ועד טהרן״. האומנם? האם יש ממש בטיעון הזה או שמסתתרת אחריו הדחיינות הרגילה של מי שתמיד העדיפו שקט לרגע על ביטחון אמיתי והקריבו את העתיד על מזבח ההווה? אם ישראל מעוניינת להסיר את חרב ההשמדה שהונפה עליה ונמצאת לא הרחק מצווארה - חייבים לשאול: האם דחייה תשרת אותנו או את אויבינו? האם הזמן יעבוד לטובתנו או לטובתם?
כל אדם רציני שיבחן נושא זה חייב לפחות להטיל ספק בכך ש״כל עכבה לטובה״ בענין זה. שהרי לא רק אנחנו ננצל את הזמן כדי להתחמש ולהתארגן. בכל מה שנוגע לבניין הכוח - כלל לא בטוח שנצליח להדביק את הקצב של אויבינו מסביב מתימן דרך טהרן ועד ביירות בטילים, כטב״מים ועוד. צריך לקחת בחשבון גם שרוסיה וסין יסייעו לתהליכי התחמשות והצטיידות של הציר, לרבות במימדים בו יש לו פיגור לעומתנו (הגנה אוירית). התקרבות איראן לגרעין היא גם שיקול שמוכרחים להביא בחשבון. גם בהקשר זה לא ניתן לומר, בלשון המעטה, שהזמן עובד לטובתנו.
זאת ועוד: יש סימנים לרצון בציר להטיל גם את סוריה לשדה המערכה. עוד מספר שנים (ואולי פחות מכך) אנחנו צריכים לקחת בחשבון אפשרות לחזית נוספת -ברמת הגולן. לא רק בהיבטי תלול מסלול אלא גם בהקשר של תקיפה קרקעית. ניוד של כוחות חות׳ים לגזרת גבול שלנו - עלולה להגדיל את הסד״כ שיילחם נגד צה״ל. בימים האחרונים למדנו עד כמה גבולנו עם ירדן חדיר. בשנים הקרובות הציר בראשות איראן יעשה מאמצים להפלת המשטר בירדן. אם חלילה יצליח בכך - יווצר למעשה רצף טריטוריאלי עם עורף טריטוריאלי מאיראן ועד גבול ישראל.
הטיעון האחרון של הדחיינים הוא טיעון כבד משקל: העדר גיבוי אמריקני למלחמה אזורית. האמת היא שהמלחמה האזורית כבר כאן, עשרה חודשים. אויבינו לא שאלו אותנו ולא את האמריקאים. השאלה האמיתית היא האם יש לנו ענין במלחמת התשה ארוכה שעלולה להמשך שנים. מלחמה שבה רק אויבינו והמזל קובעים את גובה הלהבות. אויבינו יוכלו להכיל זאת. אנחנו יותר נתקשה בכך. דימום רב תחומי: מדיני, ביטחוני, כלכלי, חברתי ודמוגרפי לאורך חודשים ושנים מסוכן לישראל. אבל האם אחרי הבחירות בארה״ב -למימשל הבא בוושינגטון, של טראמפ או של האריס, יהיה ענין להתחיל את דרכו עם מלחמה אזורית? ברור שלא. כלומר: מי שחשב שיותר נכון להמתין עד אחרי הבחירות בארה״ב - מוזמן לחשוב שוב. דעת הקהל האמריקנית אוהדת לישראל. זמן מערכת בחירות בארה״ב עשוי להיות דווקא זמן נוח יותר לישראל מהשנה הראשונה לכהונת מימשל חדש.
לסיכום: אל תקשיבו לכל אלה שנכשלו בתפקידם או בפרשנויותיהם לאורך השנים. הם לא מבינים יותר ממכם. הפעילו את השכל הישר שלכם.
ישראל מצויה במלחמה על עצם קיומה. גם את זה ״המומחים״ לא הבינו מיד. חלקם לא מבינים זאת עד היום. למען ילדינו ונכדינו אנחנו חייבים לצאת ממלחמה זאת כשידנו על העליונה. אנחנו חייבים לשנות את המציאות האסטרטגית של כיתור ישראל בטבעת אש משולבת בסכנת פלישה קרקעית רב חזיתית. אנחנו מוכרחים להוכיח שתוקפנות נגד ישראל אינה משתלמת. מי שיברח מהמלחמה - המלחמה תרדוף אחריו. ״רק המעז - מנצח״, למדתי ממישהו שהבין משהו במלחמה. הגיעה העת ליזום ולא רק להגיב. לא רק במבצעים טקטיים, אלא גם במהלכים אסטרטגיים: מול איראן ומול חיזבאללה. זהו תפקידה של המנהיגות המדינית והצבאית בישראל היום.
שבת שלום לכל בית ישראל.
הממשלה תעשה טעות קשה אם תחזור למהפכה המשטרית בזמן המלחמה. זה יסתיים שוב עם אפס תוצאות ומקסימום נזק.
יש מקום לרפורמה משפטית בהסכמה רחבה, שונה מזו שהובילה הממשלה בתחילת הקדנציה - אחרי המלחמה.
כעת יש להתמקד במלחמה האכזרית והקשה שנכפתה עלינו.
יש מקום לרפורמה משפטית בהסכמה רחבה, שונה מזו שהובילה הממשלה בתחילת הקדנציה - אחרי המלחמה.
כעת יש להתמקד במלחמה האכזרית והקשה שנכפתה עלינו.
הורדת דירוג האשראי של ישראל ע״י חברת פיץ׳ מהווה אינדיקציה נוספת למשבר הכלכלי. מתחילת המלחמה לא גילתה הממשלה אחריות כלכלית וגם לא נקטה בצעדי ריסון פיסקאלי משמעותיים, הנדרשים לנוכח העליה ההכרחית בהוצאות הביטחון. גם חגיגת הבזבוזים הפוליטיים נמשכה כבשגרה. משבר הוא גם תמיד הזדמנות לרפורמות (כלכליות) - אך גם מזה הקפידה הממשלה להמנע. המיתון בשער. תתעשתו!
עדותי המלאה היום בוועדת החקירה האזרחית לאסון 7 באוקטובר
https://www.youtube.com/live/UQBpMecJFXI?si=oJSuH-bWfa4ccxq7
https://www.youtube.com/live/UQBpMecJFXI?si=oJSuH-bWfa4ccxq7
YouTube
עדותו של גדעון סער
Enjoy the videos and music you love, upload original content, and share it all with friends, family, and the world on YouTube.
בשיטת ההסלמה הזוחלת חיזבאללה ״מרגיל״ עכשיו את ישראל לירי כבד על ישובים שלא פונו, כדוגמת העיר קצרין. אצל ממשלת ישראל התפריט לא השתנה ועיקרו- להג ריק. גם לאחר קרוב לשנה היא לא נוקטת יוזמה לשינוי המציאות העגומה בגבול הצפון. מלחמת התשה קבועה לא משרתת את האינטרס הישראלי. רק המעז מנצח!
הברירה היא פשוטה- רצועת בטחון בגליל או רצועת בטחון בדרום לבנון
לריאיון המלא >>
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/646455
לריאיון המלא >>
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/646455
ערוץ 7
יו"ר הימין הממלכתי גדעון סער לערוץ 7: להיכנס קרקעית ללבנון וליצור רצועת ביטחון
יו"ר הימין הממלכתי, ח"כ גדעון סער, קורא לדרג המדיני להרחיב את המאבק נגד חיזבאללה ולפעול בצפון ללא דחייה נוספת. סער טוען כי חיזבאללה מכתיב את קצב ההסלמה ומבקר את הממשלה על חוסר התגובה המהירה | יצטרף לממשלה? "המחלוקות לא רק שלא הצטמצמו - אלא גדלו"
אל מול החלטת חיזבאללה לירות אלפי טילים ורקטות - שוב בחרה הממשלה בחלופה האסטרטגית הפחות נכונה. הבחירה לסכל את המתקפה בלבד אחרי עשרה וחצי חודשים של מתקפת חיזבאללה על ישראל - היא המשך מדיניות ההכלה. להחלטה זאת יש משמעות אחת: רק אויבינו יקבעו את עיתוי ורמת ההסלמה. הזדמנות זאת היתה צריכה להוביל להחלטה על מתקפה מקדימה כוללת לשינוי המציאות בצפון. הותרת המציאות הקיימת בצפון הארץ על כנה - משמעה המשך ההכלה. לא יהיו בשום נקודת זמן בעתיד תנאי מעבדה לפעול. מי שיברח מהמלחמה - המלחמה תרדוף אחריו.
Media is too big
VIEW IN TELEGRAM
״צריך להחזיר את ריבונות ישראל לקרית שמונה, שלומי ומטולה״.
צפו בראיון המלא עם קרן מרציאנו במהדורה המוקדמת בערוץ 12.
צפו בראיון המלא עם קרן מרציאנו במהדורה המוקדמת בערוץ 12.
פיצוץ השיח להסכמות לבחירת שופטים בבית המשפט העליון הוא מצער בעיני.
בחודשי המלחמה הגיעו שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון בפועל לפשרות ולהסכמות סביב איוש משרות שיפוט בערכאות הנמוכות יותר. זה היה נכון עבור שניהם, אבל חשוב מכך - זה היה גם הדבר הרצוי למערכת כולה. זה נכון תמיד, אבל בפרט בעת שישראל מצויה במלחמה קיומית.
הצעתו של שר המשפטים למינוי השופט אלרון כנשיא בית המשפט העליון לשנה אינה נכונה כשלעצמה. באופן אישי מעולם לא חשבתי שמוצדק לסטות מהכלל הלא כתוב של ה״סניוריטי״. הוא מונע פוליטיזציה של בית המשפט העליון. חוסר התלות של שופטי בית המשפט העליון מרגע שמונו - הוא דבר חשוב ביותר. אם השופטים יהיו בתחרות מתמדת ביניהם על משרת הנשיא תוך פזילה מתמדת למי שמצוי באותה עת בשלטון - הדבר עלול להשפיע גם על פסיקתם. לסיכום - יתרונות כלל הסניוריטי גדולים בעיני מחסרונותיו. בנוסף לכך, אין הגיון בחלוקת משרת נשיא בית המשפט העליון לפרוסות דקות. השופט פוגלמן מכהן כנשיא בפועל כשנה - רק בעקבות אי מינויו של השופט עמית לנשיא. ההצעה לבחור עתה בשופט אלרון לשנה אחת בלבד כנשיא אינה נכונה גם בלי קשר לסוגית הסניוריטי. מבחינה מערכתית נדרש רצף יותר משמעותי של זמן למלא תפקיד חשוב ומרכזי זה. זה מזכיר לי את הפתרון העקום של ״ממשלת החילופים״ שנולד כאילוץ פוליטי. איני חושב שיש אילוץ שמצדיק לעשות זאת בבית המשפט.
להבדיל מהסוגיה הנ״ל, לגבי בחירת 3 שופטים חדשים לבית המשפט העליון - היתה צריכה להיות מושגת הסכמה. בענין זה היתה מסגרת הצעת השר לוין סבירה בעיני. אני לא שקלתי את מועמדיו של השר לוין כשעסקתי כשר המשפטים בבחירת שופטים לבית המשפט העליון. יחד עם זאת, לא היה קורה שום אסון עם אחד מ-3 השופטים החדשים היה אוחז בהשקפת עולם משפטית הקרובה לזו של השר. אין צורך להסכים עם השקפותיו של כל מועמד שנבחר ויש לבחון את הדברים בראיה כוללת. הגיוון בבית המשפט העליון חשוב ושופט אחד מתוך 15 אינו אמור ואינו יכול להטות את הכף. בענין זה נוקשות יתר וחיזוק דימוי ״המועדון הסגור״ אינם משקפים את טובתה האמיתית של מערכת המשפט.
אני עדיין מקווה שתושג הבנה והסכמה ותחסוך לכולנו את חידושה של מערכה פנימית זו בשעת מלחמה לישראל.
בחודשי המלחמה הגיעו שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון בפועל לפשרות ולהסכמות סביב איוש משרות שיפוט בערכאות הנמוכות יותר. זה היה נכון עבור שניהם, אבל חשוב מכך - זה היה גם הדבר הרצוי למערכת כולה. זה נכון תמיד, אבל בפרט בעת שישראל מצויה במלחמה קיומית.
הצעתו של שר המשפטים למינוי השופט אלרון כנשיא בית המשפט העליון לשנה אינה נכונה כשלעצמה. באופן אישי מעולם לא חשבתי שמוצדק לסטות מהכלל הלא כתוב של ה״סניוריטי״. הוא מונע פוליטיזציה של בית המשפט העליון. חוסר התלות של שופטי בית המשפט העליון מרגע שמונו - הוא דבר חשוב ביותר. אם השופטים יהיו בתחרות מתמדת ביניהם על משרת הנשיא תוך פזילה מתמדת למי שמצוי באותה עת בשלטון - הדבר עלול להשפיע גם על פסיקתם. לסיכום - יתרונות כלל הסניוריטי גדולים בעיני מחסרונותיו. בנוסף לכך, אין הגיון בחלוקת משרת נשיא בית המשפט העליון לפרוסות דקות. השופט פוגלמן מכהן כנשיא בפועל כשנה - רק בעקבות אי מינויו של השופט עמית לנשיא. ההצעה לבחור עתה בשופט אלרון לשנה אחת בלבד כנשיא אינה נכונה גם בלי קשר לסוגית הסניוריטי. מבחינה מערכתית נדרש רצף יותר משמעותי של זמן למלא תפקיד חשוב ומרכזי זה. זה מזכיר לי את הפתרון העקום של ״ממשלת החילופים״ שנולד כאילוץ פוליטי. איני חושב שיש אילוץ שמצדיק לעשות זאת בבית המשפט.
להבדיל מהסוגיה הנ״ל, לגבי בחירת 3 שופטים חדשים לבית המשפט העליון - היתה צריכה להיות מושגת הסכמה. בענין זה היתה מסגרת הצעת השר לוין סבירה בעיני. אני לא שקלתי את מועמדיו של השר לוין כשעסקתי כשר המשפטים בבחירת שופטים לבית המשפט העליון. יחד עם זאת, לא היה קורה שום אסון עם אחד מ-3 השופטים החדשים היה אוחז בהשקפת עולם משפטית הקרובה לזו של השר. אין צורך להסכים עם השקפותיו של כל מועמד שנבחר ויש לבחון את הדברים בראיה כוללת. הגיוון בבית המשפט העליון חשוב ושופט אחד מתוך 15 אינו אמור ואינו יכול להטות את הכף. בענין זה נוקשות יתר וחיזוק דימוי ״המועדון הסגור״ אינם משקפים את טובתה האמיתית של מערכת המשפט.
אני עדיין מקווה שתושג הבנה והסכמה ותחסוך לכולנו את חידושה של מערכה פנימית זו בשעת מלחמה לישראל.
דבריי באזכרה לסמ״ר שמעון אלרואי בן שטרית, בית-שאן, 29.8.2024.
כבוד הרב,
רפי ואיריס היקרים, האחיות, כל בני המשפחה, מכובדי כולם.
בנומך רוח ובחיל ורעדה אני עומד כאן איתכם למרגלות קברו של אלרואי בן שטרית. היום לאחר שנה בה עם ישראל עומד למבחן מהקשים שידענו - אנחנו מבינים שאנחנו מתקיימים כאן פשוטו כמשמעו בזכות חיילי צה"ל, בזכות הלוחמים. משלמות בראש ובראשונה משפחות כמותכן את המחיר הכבד ביותר על מנת להבטיח את קיום עם ישראל בארצו.
אלרואי וחבריו במוצב נחל עוז, ביחד עם מעטים-בכיתות הכוננות, משטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי, שהגיעו באותו בוקר נורא של שבת שמחת תורה בו היינו מעטים מול רבים. מי יוכל לדעת, לשער, כמה אבדות נמנעו בעם ישראל בזכות הלחימה האמיצה של אלרואי, של חבריו בנחל עוז ושל אותם מתי מעט שהיו פזורים על כל הגזרה בעוטף עזה.
איני יודע אם בכלל במשך כל מערכות ישראל היה יום שבו עמדנו בכאלה תנאי נחיתות במערכה.
את אלרואי פגשתי ימים ספורים לפני אותה שבת בשמחה משפחתית כשיצא לחופשה. הכרתי אותו הרבה יותר לאחר נפילתו, מהסיפורים, מהתיאורים. אין לי בכלל צל של ספק שאלמלא היה נופל בקרב - היה צפון לו עתיד גדול גדול בשל מידותיו, בשל חוכמתו, בשל כישרונותיו.
למדתי, חברי רפי, גם לראות אצלך, בשנה הזו הקשה, את מסירות הנפש שלך בהנצחת בנך. בעוד דרך, בעוד אופן, ללא לאות, יומם ולילה. במסירות נפש.
המשורר הלאומי אורי צבי גרינברג כתב על לוחמים כמו אלרואי וחבריו:
" הֵם הָיוּ בְּחִירִים, רוֹנְנִים . . . קוֹלָם נָדַם.
בְּנֵי גֶזַע דֶּוִד שֶׁנָּפְלוּ וְחַרְבָּם בְּיָדָם.
וּפְשׁוּטִים וַחֲמוּדִים כְּדוִד הַנַּעַר מִמִּשְׁפַּחַת הָרוֹעִים . . .
וְהֵם יוֹדוּךָ עָפָר, אֱלֹהִים!
עֲפַר גּוֹלְלָם אֵינוֹ עֲפַר מָוֶת . . .
מִמִּין – זֶה – עָפָר יָצַרְתָּ – קֶדֶם אָדָם.
מִמִּין – זֶה הַר הַבַּיִת, הֶעָפָר וְהַסֶּלַע,
הֵם יוֹדוּךָ – עָפָר – מִמִּין – זֶה . . .
הֵם אַלְמָוֶת!
אֵין אֳמֶת זוּלָתָם וְאֵין הוֹד מִלְּבַדָּם.
וַאֲנַחְנוּ בַיְּקוּם – זוּלָתָם – אֵינָם אֶלָּא
חַיִים – בִזְכוּתָם, בְּזִיוָם גַּם נִזָּבֶד.
הַמֶּבִּיט לְקִבְרָם חָדַל לִהְיוֹת עָבֶד"
הזכרתי בכמה מילים את הגבורה של אותו יום, של אותו יום בשבעה באוקטובר. אני חושב שגבורה בקרב שבאופן ריאלי הוא קרב חסר סיכוי, זו דרגת הגבורה הגבוהה ביותר. וזה גם המבחן הגדול ביותר לכל לוחם. אלרואי וחבריו עמדו במבחן הזה.
מכובדי, אנחנו חייבים לשאול את עצמנו, אנחנו יום יום מתייסרים עם בני המשפחות, עם עם ישראל.
אתמול גם הייתי ביהוד בהלוויה מאוד קשה. כל הלוויה של חייל היא קורעת את הנשמה. אנחנו חייבם לשאול את עצמנו שאלות - וללמוד מהצעירים האלה. הצעירים האלה בשדה הקרב לא רבים ולא מתפלמסים ביניהם ולא בודקים מי בדעה כזו ומי בדעה אחרת, יותר דתי או חילוני. הם נלחמים ביחד. אנחנו חייבים. אני חושב שהצוואה של אלרואי, של כל הנופלים היא שני דברים עיקריים.
דבר ראשון הוא לסיים את המלאכה. לסיים את המלאכה. זה קשה לעמוד ויש לחצים ויש קושי גדול ושואלים - עד מתי? אבל אנחנו חייבים להכרית את האויב הזה. זה עוז רוח שחייב להיות לעם ישראל במבחן הזה.
הדבר השני- האחדות בינינו. אני מתפלא כשאני רואה כמה מחברי שעדיין מסוגלים להתווכח ביניהם בלהט של לפני אותו יום שמחת תורה. תנוחו. יש מסביבנו חיות טרף הרוצות להשמידנו. מה זה ההבדלים בינינו? מי בכלל מבחינה היסטורית יסתכל על זה? זה הכל דברים קטנים, דברים בטלים. אחדות זה דבר שהוא קודם כול בלבבות. יכולים להיות חילוקי דעות אבל אסור שיהיו חילוקי לבבות.
זו הצוואה בעיניי של הנופלים.
מורשתו של אלרואי- גבורה ומסירות הנפש.
זכרו- נצח.
צוואתו- עמידה על משמר ארצנו.
יהי זכרו ברוך.
כבוד הרב,
רפי ואיריס היקרים, האחיות, כל בני המשפחה, מכובדי כולם.
בנומך רוח ובחיל ורעדה אני עומד כאן איתכם למרגלות קברו של אלרואי בן שטרית. היום לאחר שנה בה עם ישראל עומד למבחן מהקשים שידענו - אנחנו מבינים שאנחנו מתקיימים כאן פשוטו כמשמעו בזכות חיילי צה"ל, בזכות הלוחמים. משלמות בראש ובראשונה משפחות כמותכן את המחיר הכבד ביותר על מנת להבטיח את קיום עם ישראל בארצו.
אלרואי וחבריו במוצב נחל עוז, ביחד עם מעטים-בכיתות הכוננות, משטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי, שהגיעו באותו בוקר נורא של שבת שמחת תורה בו היינו מעטים מול רבים. מי יוכל לדעת, לשער, כמה אבדות נמנעו בעם ישראל בזכות הלחימה האמיצה של אלרואי, של חבריו בנחל עוז ושל אותם מתי מעט שהיו פזורים על כל הגזרה בעוטף עזה.
איני יודע אם בכלל במשך כל מערכות ישראל היה יום שבו עמדנו בכאלה תנאי נחיתות במערכה.
את אלרואי פגשתי ימים ספורים לפני אותה שבת בשמחה משפחתית כשיצא לחופשה. הכרתי אותו הרבה יותר לאחר נפילתו, מהסיפורים, מהתיאורים. אין לי בכלל צל של ספק שאלמלא היה נופל בקרב - היה צפון לו עתיד גדול גדול בשל מידותיו, בשל חוכמתו, בשל כישרונותיו.
למדתי, חברי רפי, גם לראות אצלך, בשנה הזו הקשה, את מסירות הנפש שלך בהנצחת בנך. בעוד דרך, בעוד אופן, ללא לאות, יומם ולילה. במסירות נפש.
המשורר הלאומי אורי צבי גרינברג כתב על לוחמים כמו אלרואי וחבריו:
" הֵם הָיוּ בְּחִירִים, רוֹנְנִים . . . קוֹלָם נָדַם.
בְּנֵי גֶזַע דֶּוִד שֶׁנָּפְלוּ וְחַרְבָּם בְּיָדָם.
וּפְשׁוּטִים וַחֲמוּדִים כְּדוִד הַנַּעַר מִמִּשְׁפַּחַת הָרוֹעִים . . .
וְהֵם יוֹדוּךָ עָפָר, אֱלֹהִים!
עֲפַר גּוֹלְלָם אֵינוֹ עֲפַר מָוֶת . . .
מִמִּין – זֶה – עָפָר יָצַרְתָּ – קֶדֶם אָדָם.
מִמִּין – זֶה הַר הַבַּיִת, הֶעָפָר וְהַסֶּלַע,
הֵם יוֹדוּךָ – עָפָר – מִמִּין – זֶה . . .
הֵם אַלְמָוֶת!
אֵין אֳמֶת זוּלָתָם וְאֵין הוֹד מִלְּבַדָּם.
וַאֲנַחְנוּ בַיְּקוּם – זוּלָתָם – אֵינָם אֶלָּא
חַיִים – בִזְכוּתָם, בְּזִיוָם גַּם נִזָּבֶד.
הַמֶּבִּיט לְקִבְרָם חָדַל לִהְיוֹת עָבֶד"
הזכרתי בכמה מילים את הגבורה של אותו יום, של אותו יום בשבעה באוקטובר. אני חושב שגבורה בקרב שבאופן ריאלי הוא קרב חסר סיכוי, זו דרגת הגבורה הגבוהה ביותר. וזה גם המבחן הגדול ביותר לכל לוחם. אלרואי וחבריו עמדו במבחן הזה.
מכובדי, אנחנו חייבים לשאול את עצמנו, אנחנו יום יום מתייסרים עם בני המשפחות, עם עם ישראל.
אתמול גם הייתי ביהוד בהלוויה מאוד קשה. כל הלוויה של חייל היא קורעת את הנשמה. אנחנו חייבם לשאול את עצמנו שאלות - וללמוד מהצעירים האלה. הצעירים האלה בשדה הקרב לא רבים ולא מתפלמסים ביניהם ולא בודקים מי בדעה כזו ומי בדעה אחרת, יותר דתי או חילוני. הם נלחמים ביחד. אנחנו חייבים. אני חושב שהצוואה של אלרואי, של כל הנופלים היא שני דברים עיקריים.
דבר ראשון הוא לסיים את המלאכה. לסיים את המלאכה. זה קשה לעמוד ויש לחצים ויש קושי גדול ושואלים - עד מתי? אבל אנחנו חייבים להכרית את האויב הזה. זה עוז רוח שחייב להיות לעם ישראל במבחן הזה.
הדבר השני- האחדות בינינו. אני מתפלא כשאני רואה כמה מחברי שעדיין מסוגלים להתווכח ביניהם בלהט של לפני אותו יום שמחת תורה. תנוחו. יש מסביבנו חיות טרף הרוצות להשמידנו. מה זה ההבדלים בינינו? מי בכלל מבחינה היסטורית יסתכל על זה? זה הכל דברים קטנים, דברים בטלים. אחדות זה דבר שהוא קודם כול בלבבות. יכולים להיות חילוקי דעות אבל אסור שיהיו חילוקי לבבות.
זו הצוואה בעיניי של הנופלים.
מורשתו של אלרואי- גבורה ומסירות הנפש.
זכרו- נצח.
צוואתו- עמידה על משמר ארצנו.
יהי זכרו ברוך.