״דברי הרמטכ״ל על יציאה מפילדלפי ערב הפסגה בדוחא - הפקרות. ככה לא מנהלים מו״מ״.

האזינו לראיון עם אפי טריגר ביומן הבוקר של גל״צ.

עדותי המלאה היום בוועדת החקירה האזרחית לאסון 7 באוקטובר

https://www.youtube.com/live/UQBpMecJFXI?si=oJSuH-bWfa4ccxq7

בשיטת ההסלמה הזוחלת חיזבאללה ״מרגיל״ עכשיו את ישראל לירי כבד על ישובים שלא פונו, כדוגמת העיר קצרין. אצל ממשלת ישראל התפריט לא השתנה ועיקרו- להג ריק. גם לאחר קרוב לשנה היא לא נוקטת יוזמה לשינוי המציאות העגומה בגבול הצפון. מלחמת התשה קבועה לא משרתת את האינטרס הישראלי. רק המעז מנצח!

הברירה היא פשוטה- רצועת בטחון בגליל או רצועת בטחון בדרום לבנון
 

לריאיון המלא >>
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/646455

אל מול החלטת חיזבאללה לירות אלפי טילים ורקטות - שוב בחרה הממשלה בחלופה האסטרטגית הפחות נכונה. הבחירה לסכל את המתקפה בלבד אחרי עשרה וחצי חודשים של מתקפת חיזבאללה על ישראל - היא המשך מדיניות ההכלה. להחלטה זאת יש משמעות אחת: רק אויבינו יקבעו את עיתוי ורמת ההסלמה. הזדמנות זאת היתה צריכה להוביל להחלטה על מתקפה מקדימה כוללת לשינוי המציאות בצפון. הותרת המציאות הקיימת בצפון הארץ על כנה - משמעה המשך ההכלה. לא יהיו בשום נקודת זמן בעתיד תנאי מעבדה לפעול. מי שיברח מהמלחמה - המלחמה תרדוף אחריו.

״צריך להחזיר את ריבונות ישראל לקרית שמונה, שלומי ומטולה״.

צפו בראיון המלא עם קרן מרציאנו במהדורה המוקדמת בערוץ 12.

״האזעקה תפסה אותנו בעכו״.

האזינו לראיון המלא אצל גדי נס ברדיו צפון.

על הצורך להחזיר את ריבונות ישראל לצפון, על הר-הבית ועל המחלוקת במערכת המשפט.

האזינו לראיון שקיימתי הבוקר אצל אפי טריגר בגלי צה״ל.

פיצוץ השיח להסכמות לבחירת שופטים בבית המשפט העליון הוא מצער בעיני.

‏בחודשי המלחמה הגיעו שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון בפועל לפשרות ולהסכמות סביב איוש משרות שיפוט בערכאות הנמוכות יותר. זה היה נכון עבור שניהם, אבל חשוב מכך - זה היה גם הדבר הרצוי למערכת כולה. זה נכון תמיד, אבל בפרט בעת שישראל מצויה במלחמה קיומית.

‏הצעתו של שר המשפטים למינוי השופט אלרון כנשיא בית המשפט העליון לשנה אינה נכונה כשלעצמה. באופן אישי מעולם לא חשבתי שמוצדק לסטות מהכלל הלא כתוב של ה״סניוריטי״. הוא מונע פוליטיזציה של בית המשפט העליון. חוסר התלות של שופטי בית המשפט העליון מרגע שמונו - הוא דבר חשוב ביותר. אם השופטים יהיו בתחרות מתמדת ביניהם על משרת הנשיא תוך פזילה מתמדת למי שמצוי באותה עת בשלטון - הדבר עלול להשפיע גם על פסיקתם. לסיכום - יתרונות כלל הסניוריטי גדולים בעיני מחסרונותיו. בנוסף לכך, אין הגיון בחלוקת משרת נשיא בית המשפט העליון לפרוסות דקות. השופט פוגלמן מכהן כנשיא בפועל כשנה - רק בעקבות אי מינויו של השופט עמית לנשיא. ההצעה לבחור עתה בשופט אלרון לשנה אחת בלבד כנשיא אינה נכונה גם בלי קשר לסוגית הסניוריטי. מבחינה מערכתית נדרש רצף יותר משמעותי של זמן למלא תפקיד חשוב ומרכזי זה. זה מזכיר לי את הפתרון העקום של ״ממשלת החילופים״ שנולד כאילוץ פוליטי. איני חושב שיש אילוץ שמצדיק לעשות זאת בבית המשפט.

‏להבדיל מהסוגיה הנ״ל, לגבי בחירת 3 שופטים חדשים לבית המשפט העליון - היתה צריכה להיות מושגת הסכמה. בענין זה היתה מסגרת הצעת השר לוין סבירה בעיני. אני לא שקלתי את מועמדיו של השר לוין כשעסקתי כשר המשפטים בבחירת שופטים לבית המשפט העליון. יחד עם זאת, לא היה קורה שום אסון עם אחד מ-3 השופטים החדשים היה אוחז בהשקפת עולם משפטית הקרובה לזו של השר. אין צורך להסכים עם השקפותיו של כל מועמד שנבחר ויש לבחון את הדברים בראיה כוללת. הגיוון בבית המשפט העליון חשוב ושופט אחד מתוך 15 אינו אמור ואינו יכול להטות את הכף. בענין זה נוקשות יתר וחיזוק דימוי ״המועדון הסגור״ אינם משקפים את טובתה האמיתית של מערכת המשפט.

‏אני עדיין מקווה שתושג הבנה והסכמה ותחסוך לכולנו את חידושה של מערכה פנימית זו בשעת מלחמה לישראל.

״בגבול הצפון יש הכלה על סטרואידים״.

האזינו לראיון שקיימתי ב103FM עם בן כספית ואריה אלדד.

דבריי באזכרה לסמ״ר שמעון אלרואי בן שטרית, בית-שאן, 29.8.2024.

כבוד הרב,
רפי ואיריס היקרים, האחיות, כל בני המשפחה, מכובדי כולם.

בנומך רוח ובחיל ורעדה אני עומד כאן איתכם למרגלות קברו של אלרואי בן שטרית. היום לאחר שנה בה עם ישראל עומד למבחן מהקשים שידענו - אנחנו מבינים שאנחנו מתקיימים כאן פשוטו כמשמעו בזכות חיילי צה"ל, בזכות הלוחמים. משלמות בראש ובראשונה משפחות כמותכן את המחיר הכבד ביותר על מנת להבטיח את קיום עם ישראל בארצו.

אלרואי וחבריו במוצב נחל עוז, ביחד עם מעטים-בכיתות הכוננות, משטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי, שהגיעו באותו בוקר נורא של שבת שמחת תורה בו היינו מעטים מול רבים. מי יוכל לדעת, לשער, כמה אבדות נמנעו בעם ישראל בזכות הלחימה האמיצה של אלרואי, של חבריו בנחל עוז ושל אותם מתי מעט שהיו פזורים על כל הגזרה בעוטף עזה.
איני יודע אם בכלל במשך כל מערכות ישראל היה יום שבו עמדנו בכאלה תנאי נחיתות במערכה.

את אלרואי פגשתי ימים ספורים לפני אותה שבת בשמחה משפחתית כשיצא לחופשה. הכרתי אותו הרבה יותר לאחר נפילתו, מהסיפורים, מהתיאורים. אין לי בכלל צל של ספק שאלמלא היה נופל בקרב - היה צפון לו עתיד גדול גדול בשל מידותיו, בשל חוכמתו, בשל כישרונותיו.

למדתי, חברי רפי, גם לראות אצלך, בשנה הזו הקשה, את מסירות הנפש שלך בהנצחת בנך. בעוד דרך, בעוד אופן, ללא לאות, יומם ולילה. במסירות נפש.

המשורר הלאומי אורי צבי גרינברג כתב על לוחמים כמו אלרואי וחבריו:
" הֵם הָיוּ בְּחִירִים, רוֹנְנִים . . . קוֹלָם נָדַם.
בְּנֵי גֶזַע דֶּוִד שֶׁנָּפְלוּ וְחַרְבָּם בְּיָדָם.
וּפְשׁוּטִים וַחֲמוּדִים כְּדוִד הַנַּעַר מִמִּשְׁפַּחַת הָרוֹעִים . . .
וְהֵם יוֹדוּךָ עָפָר, אֱלֹהִים!
עֲפַר גּוֹלְלָם אֵינוֹ עֲפַר מָוֶת . . .
מִמִּין – זֶה – עָפָר יָצַרְתָּ – קֶדֶם אָדָם.
מִמִּין – זֶה הַר הַבַּיִת, הֶעָפָר וְהַסֶּלַע,
הֵם יוֹדוּךָ – עָפָר – מִמִּין – זֶה . . .
הֵם אַלְמָוֶת!
אֵין אֳמֶת זוּלָתָם וְאֵין הוֹד מִלְּבַדָּם.
וַאֲנַחְנוּ בַיְּקוּם – זוּלָתָם – אֵינָם אֶלָּא
חַיִים – בִזְכוּתָם, בְּזִיוָם גַּם נִזָּבֶד.
הַמֶּבִּיט לְקִבְרָם חָדַל לִהְיוֹת עָבֶד"

הזכרתי בכמה מילים את הגבורה של אותו יום, של אותו יום בשבעה באוקטובר. אני חושב שגבורה בקרב שבאופן ריאלי הוא קרב חסר סיכוי, זו דרגת הגבורה הגבוהה ביותר. וזה גם המבחן הגדול ביותר לכל לוחם. אלרואי וחבריו עמדו במבחן הזה.

מכובדי, אנחנו חייבים לשאול את עצמנו, אנחנו יום יום מתייסרים עם בני המשפחות, עם עם ישראל.
אתמול גם הייתי ביהוד בהלוויה מאוד קשה. כל הלוויה של חייל היא קורעת את הנשמה. אנחנו חייבם לשאול את עצמנו שאלות - וללמוד מהצעירים האלה. הצעירים האלה בשדה הקרב לא רבים ולא מתפלמסים ביניהם ולא בודקים מי בדעה כזו ומי בדעה אחרת, יותר דתי או חילוני. הם נלחמים ביחד. אנחנו חייבים. אני חושב שהצוואה של אלרואי, של כל הנופלים היא שני דברים עיקריים.
דבר ראשון הוא לסיים את המלאכה. לסיים את המלאכה. זה קשה לעמוד ויש לחצים ויש קושי גדול ושואלים - עד מתי? אבל אנחנו חייבים להכרית את האויב הזה. זה עוז רוח שחייב להיות לעם ישראל במבחן הזה.
הדבר השני- האחדות בינינו. אני מתפלא כשאני רואה כמה מחברי שעדיין מסוגלים להתווכח ביניהם בלהט של לפני אותו יום שמחת תורה. תנוחו. יש מסביבנו חיות טרף הרוצות להשמידנו. מה זה ההבדלים בינינו? מי בכלל מבחינה היסטורית יסתכל על זה? זה הכל דברים קטנים, דברים בטלים. אחדות זה דבר שהוא קודם כול בלבבות. יכולים להיות חילוקי דעות אבל אסור שיהיו חילוקי לבבות.

זו הצוואה בעיניי של הנופלים.

מורשתו של אלרואי- גבורה ומסירות הנפש.
זכרו- נצח.
צוואתו- עמידה על משמר ארצנו.
יהי זכרו ברוך.

שני הנסיונות לפיגועי תופת הלילה בגוש עציון מלמדים על שלב חדש בפיגועי הטרור ביהודה ושומרון. לצידן - אמירת חאלד משעל בדבר כוונת חמאס לחדש את פיגועי ההתאבדות. ישראל חייבת ליזום מהלך רחב של פגיעה בתשתיות הטרור ביהודה ושומרון ולעקר מיכולות את החזית החדשה לפני התפרצותה.

‏בית הדין לעבודה קיבל את ההחלטה הנכונה.

מי שעודד את יושב ראש ההסתדרות להכריז שביתה בלתי חוקית תוך חריגה מסמכותו נתן לו עצה רעה הפוגעת גם בהסתדרות עצמה.

״אם לא נלמד מההיסטוריה שלנו - אנחנו נחריב את הבית הלאומי שלנו במו ידינו. אין אסון גדול יותר ממלחמת אחים״.

נאומי המלא בוועידת המשפט ה-13 של לשכת עורכי הדין.

‏שביתת המורים בתיכונים, שסופה אינו נראה בעין, היא עוד כשלון מביך של הממשלה.

כשנכנסתי לתפקידי כשר החינוך ב-2009 הסבירו לי כולם שעם רן ארז לא ניתן להגיע לשום הסכם. חבל על הזמן. איתו יהיו רק שביתות וסכסוכים.

ב-2011 הגעתי עם ארז לא רק להסכם שכר, אלא לרפורמה הגדולה ביותר שנערכה עד כה במערך ההוראה בחטיבות העליונות: ״עוז לתמורה״. הרפורמה הזאת, שחוללה זינוק דרמטי בשכר המורים, כללה גם דברים מאוד לא פשוטים לעיכול לארגון המורים העל יסודיים. ביניהם: מעבר לשבוע עבודה של ארבעים שעות. תגמול דיפרנציאלי. תהליכי הערכת מורים. ועוד.
זה הושג במו״מ יסודי וסבלני עליו ניצח ביד אומן מנכ״ל משרדי ד״ר שמשון שושני.

אני משוכנע שגם היום אפשר להגיע להסכם עם רן ארז. אתם יכולים לתקוף אותו מעכשיו ועד שנת הלימודים הבאה, אבל הוא מייצג ציבור שאין חשוב ממנו: המורים. תפקידה של הממשלה הוא להבטיח את קיום הלימודים בבתי הספר התיכוניים. אלמנטרי. אבל הממשלה נכשלת בכל תפקידיה, כמעט ללא יוצא מן הכלל. חמור מזה: לא נראה שהיא בכלל מתאמצת. נושא הסכם השכר עם ארגון המורים לא נולד כעת או בחודש שעבר. היה מספיק זמן לפתור אותו. אולי החמצתי משהו, אבל לא שמעתי שהנושא אפילו עלה לדיון בממשלה. בינתים תיכף מסתיים השבוע הראשון ללימודים והתיכוניסטים עדיין בבית. תופעה די ייחודית: שביתה באמצע מלחמה. סיומה, כאמור, אינו נראה באופק. בממשלה אני לא מזהה שום בהילות לפעול לסיום השביתה.

ממשלה עם שתי ידיים שמאליות. תתעוררו!

קרדיט צילום: חיים צח.

המתקפה של יושב ראש האופוזיציה על מבקר המדינה - שגויה מיסודה. העובדה שמבקר המדינה נבחר בשעתו בתמיכת קואליציה מסויימת אינה הופכת אותו ל״מבקר מטעם״, בדיוק כמו ששומרי סף אחרים שנבחרו בתקופת ממשלות אחרות אינם ״מטעם״. גישה ממלכתית מחייבת כיבוד מוסדות המדינה בכלל ושומרי הסף בפרט. מעבר לכך - גם לא מצאתי בדברים תשתית עובדתית להטלת הדופי במר אנגלמן. גם אני נפגשתי עם צוות מטעם משרד מבקר המדינה והתרשמתי מגישה מקצועית ועניינית.

חבל שנוצר הצורך בפסק דין שיפוטי על מנת לבחור נשיא לבית-המשפט העליון. ואולם, לאחר שנה שבה נמנעה הועדה בראשות שר המשפטים מלעשות כן - אין מכך מנוס. את פסק הדין יש לכבד. המשך התדרדרות מערכות היחסים בין הרשויות בכלל ובעת מלחמה בפרט - מנוגד לאינטרס הלאומי.

הסרטון הופך הקרביים ממנהרות הרצח של חמאס - מזעזע. אנחנו מחוייבים להמשיך במאמצים להשבת החטופים כולם ובמערכה להכרעת חמאס - שחטף אותם, החזיק בהם בתנאים לא אנושיים ורצח אותם באכזריות. מערכה זאת יש לנהל על בסיס הכרת המציאות ולא על יסוד משאלות לב. בוושינגטון שמעתי אך אתמול מפי בכירים יודעי דבר במימשל האמריקני (יותר מאחד): חמאס לא מעוניין בעסקת חטופים. אנחנו לא קרובים לעסקה כזאת. המחשבה שאם ישראל רק תעשה עוד ויתור כזה או אחר ואז הענין ייפתר - פשוט אינה נכונה. טעות חמורה לקרוע את העם על משהו שלא קיים!