עזה היא ניסוי שנכשל. חשוב לבחון רעיונות מחוץ לקופסה.

התייחסתי במליאת הכנסת לדברי נשיא ארה״ב טראמפ מאמש.

Israel welcomes President Trump’s decision not to participate in the UN Human Rights Council (UNHRC).
Israel joins the United States and will not participate in the UNHRC.

The UNHRC has traditionally protected human rights abusers by allowing them to hide from scrutiny, and instead obsessively demonizes the one democracy in the Middle East - Israel.
This body has focused on attacking a democratic country and propagating antisemitism, instead of promoting human rights.

The discrimination against us is clear:
In the UNHRC, Israel is the only country with an agenda item dedicated solely to it. Israel has been subjected to over 100 condemnatory resolutions, over 20% of all resolutions ever passed in the Council - more than against Iran, Cuba, North Korea and Venezuela combined.

Israel will not accept this discrimination any longer!

אני מברך על הצו הנשיאותי של הנשיא טראמפ להטלת סנקציות על הגוף שמתקרא "בית הדין הפלילי הבינלאומי".
‏ה-ICC רודף באופן אובססיבי את ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ומנהיגיה.
‏ה-ICC פועל ללא סמכות שיפוט מפני שישראל וארה"ב אינן חתומות על אמנת רומא ואינן חברות ב-ICC.
‏ישראל וארה״ב הן דמוקרטיות משגשגות עם צבאות שמקפידים על החוק הבינלאומי.
‏פעולות ״בית הדין״ אינן מוסריות ואין להן בסיס חוקי.
‏ה-ICC אינו פועל בהתאם למשפט הבינלאומי. הוא פוגע וחותר תחת המשפט הבינלאומי!

אמרתי בישיבת הממשלה בנוגע לוועדת החקירה הממלכתית לפני זמן קצר כי 3 השאלות הרלוונטיות הן: מה ייחקר? מי יחקור? מתי תתקיים החקירה?

הבעתי בישיבה תמיכה בוועדת חקירה ממלכתית כדרך הטובה ביותר לקיים חקירה בנושא מחדל רב-מימדי: מדיניותי, מבצעי ומודיעיני.

הצעתי לבחון תיקון חקיקה שלפיו תוכל הממשלה להסמיך כל אחד מהנשיאים והמשנים לנשיא של בית המשפט העליון בעבר לקבוע את הרכב הוועדה.

עוד המלצתי, שהממשלה תקים צוות שרים שישקול וימליץ לגבי מנדט החקירה וטווח הזמנים והאירועים שייחקרו - טווח הזמן לפני 7.10.2023 וכן בסוגיה עד מתי משתרעת התקופה שתיחקר.
ככל שמלחמת חרבות ברזל תיכלל במנדט החקירה - ההגיון מחייב כי ועדת החקירה תוקם עם תום המלחמה. ואולם, אם החקירה תכלול רק את ארועי ה-7 באוקטובר ומה שהוביל אליהם - ניתן להקימה כבר עתה.

דברי ב״יד ושם״ בטקס בהשתתפות מזכיר המדינה של ארה״ב מרקו רוביו ויו״ר ״יד ושם״ דני דיין:

אנחנו חיים בימים בהם הרצון הקמאי העתיק להשמדת העם היהודי התחזק והפך לתוכנית עבודה מעשית של אויבינו.
אנחנו חיים בתקופה שבה האנטישמיות מרימה ראש ושוטפת את העולם וחלפו רק 80 שנה מאז השואה. שורדייה עדיין חיים בנינו.
מכובדי מזכיר המדינה, בשימוע שלך בסנאט לתפקידך הרם היטבת לתאר את הסכנה הייחודית שבאנטישמיות, את הסבל הבלתי יתואר שהביאה לעולם בכלל ובמאה הקודמת בפרט. אני מאמין שהמנהיגות העולמית של ארה"ב היא בעלת תוקף מוסרי איתן כשהיא נושאת את הדגל של המאבק באנטישמיות. הנפתם דגל זה בימים הראשונים של הממשל הנוכחי בראשות הנשיא טראמפ.

האנטישמיות החדשה היא רדיפת מדינת ישראל, מדינת העם היהודי, תוך שימוש בדמוניזציה, דה-לגיטימציה וסטנדרטים כפולים. חמור במיוחד הוא הניסיון לשלול מישראל, המדינה המותקפת והמאוימת ביותר בעולם, את זכות ההגנה העצמית.
השימוש ב"בתי דין" בינלאומיים כדי לנסות לקשור את ידיה של ישראל, כדי להתנקש בזכות הקדושה הזאת- הוא הדבר המרושע ביותר שניתן להעלות על הדעת.

עמנו הוא אחד העמים העתיקים ביותר בעולם. הוא היה אמור להיות אחד העמים הגדולים בעולם אלמלא נרצחו בני עמנו בכל העולם בשנים הארוכות של הגולה- בהן לא הייתה לנו היכולת להגן על עצמנו. אדוני המזכיר, אנחנו הצאצאים של דוד המלך, של יהודה המכבי. אנחנו יודעים להילחם. אנחנו נחושים להילחם על קיומנו בארץ אבותינו אם רק לא תילקח החרב מידנו. השילוב בין אי אספקת נשק לבין מתקפה משפטית על זכות ההגנה העצמית- הוא דבר מסוכן מאוד.
אין לנו ידידים טובים יותר מכם, ארצות הברית של אמריקה, במסע להבטחת קיומנו הלאומי כאן לדורי דורות, ואני מאמין שלכם אין בני ברית טובים יותר במסע שלכם להגן על הערכים והאינטרסים האמריקנים.

יהיו דבריי אלה לעילוי נשמתן של יוכבד, רבקה ורייזל- אחיותיו של סבי, דוד- שנרצחו על אדמת אירופה כי לא היה מי שיגן עליהן.

״שמעתי על התלונה המגוחכת שהוגשה נגדי על ידי כנופיה של מכחישי שואה, תומכי חטיפת אזרחים ישראלים ומעריצי המנוח נסראללה. אין לזה שום חשיבות ואני בטוח שהביקור בבריסל יהיה מוצלח״.

דבריי בפתח ישיבת הסיעה היום בכנסת.

דברים שאמרתי במסיבת עיתונאים באיחוד האירופי עם קאיה קאלאס, שרת החוץ של האיחוד ודוברבקה סויצ׳ה, נציבת האיחוד במזרח התיכון.

צפו בראיון המלא שנתתי בבריסל ל-France24 >>

‏קראתי את חוות דעתה של היועצת המשפטית לממשלה בנוגע למתווה ההסכמה אליו הגענו שר המשפטים ואנוכי בנושא הועדה לבחירת שופטים אחרי תקופה ארוכה של שיח. זהו מסמך פוליטי, לא מסמך משפטי. אפילו את העובדה שההצעה הנוכחית מחליפה הצעה קודמת (שהיתה שנויה במחלוקת ציבורית חריפה וכללה רוב קואליציוני בועדה לבחירת שופטים) מציינת היועצת כחסרון ולא כיתרון.

למען האמת, קשה למצוא בתולדות המדינה והכנסת הצעה שהתגבשה אחרי שיח ציבורי ופוליטי ממושך כמוה. השיח הזה כלל גם את ההפגנות ברחובות (מצדדים שונים), את ההדברות שעברה דרך בית הנשיא והמשיכה זמן רב מאוד בין גורמים פוליטיים שונים. אבל כדי למשוך זמן בתכסיסים מציעה עכשיו היועצת ״ועדה ציבורית״ או ״מסלול של הצעת חוק ממשלתית״. הכל כדי להעביר את הזמן ולנסות למנוע את החקיקה הזוכה לרוב גורף בכנסת.

לא אתייחס לשגיאות היסודיות הרבות של היועצת, למשל ההנחה לפיה עקרון הפרדת הרשויות מחייב בהכרח השפעת השופטים על…בחירת השופטים. היועצת המשפטית כותבת שההצעה פוגעת בעקרונות דמוקרטיים וסותרת אותם. האמת שמי שפעולתה פוגעת בעקרונות דמוקרטיים היא היועצת המשפטית לממשלה שמנסה להחליף גם את הממשלה וגם את הכנסת.

בנסיבות אחרות הייתי פורץ בצחוק על יומרה זו, לולא היה זה אני שהביא לישיבת הממשלה לפני שלוש שנים לבחירתה ועוד על בסיס התפיסה שהציגה של ״ייעוץ מאפשר״.

העברת היועץ המשפטי לממשלה מתפקידו זהו צעד חריג. צעד שלא ננקט מאז שנות השמונים של המאה הקודמת. אבל גם תיפקודה של היועצת המשפטית לממשלה הוא חריג ביותר. היא הפכה לשחקנית פוליטית על מלא שפועלת נגד הממשלה באופן שיטתי במטרה שקופה להפילה. כל מי שרוצה להפיל את הממשלה - תומך בה, ולהיפך. זה מקום שאסור לייעוץ המשפטי לממשלה להיות בו.
‏מזה זמן היא לא מקיימת קשרי עבודה תקינים עם הממשלה ועם השרים. כל דבר הוא ״מניעה משפטית״.

‏בלשכת היועץ המשפטי לממשלה התחלתי לעבוד לפני יותר משלושים שנה. מוסד היועץ המשפטי לממשלה יקר ללבי. מוסד זה נהרס בימים אלה והופך להיות מוסד שמקבל אמון מחצי עם בלבד על פי השתייכות פוליטית.

‏בשנתה הראשונה לתפקיד, בעת כהונת הממשלה הקודמת, היא פעלה לפי המוטו אותו הציגה בעת מועמדותה לתפקיד - “ייעוץ מאפשר״.
‏היום היא מצויה במקום המרוחק ביותר משם.
‏על הדרך אותה גמעה מקצה לקצה ניתן ללמוד מניתוח שני המקרים בהם החליט בג״צ להפוך את החלטותיה.
‏בתקופת הממשלה הקודמת זה היה בפרשת מינויו, במהלך תקופת הבחירות, בעצתה, של השופט (בדימוס) מני מזוז לתפקיד יו״ר הועדה המייעצת למינוי בכירים לתקופה של 8 (!) שנים.
‏בית המשפט העליון ביטל את המינוי וקבע (בג״צ 5403/22), כי ״הפכו את החריג לכלל ואת הכלל לחריג״ בכל הנוגע למותר ואסור באשר למינויים בתקופת בחירות.
‏קרי: ייעוץ מאפשר על סטרואידים.

‏באחרונה הפך בית המשפט העליון (בג״צ 34680-08-24) את חוות דעתה שנגעה לפסילת מינויה של ממלאת מקום יו״ר מועצת הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו לתקופה של שלושה (!) חודשים בלבד. בנוסף הפך בג״צ באותה פסיקה את עמדתה שלא לאפשר לשר התקשורת ייצוג נפרד בעתירה.
‏כלומר : ייעוץ בלתי מאפשר על סטרואידים.

‏כל אדם ישר יכול להפריד בין עמדתו לגבי הממשלה (שלילית או חיובית) לבין הבנה מה בדיוק קורה פה.
‏מי ששינתה ב-180 מעלות את גישתה היא היועצת המשפטית לממשלה.

‏לא ניתן לומר שהממשלה הנוכחית לא איתגרה את היועצת המשפטית לממשלה ובתקופות ידועות היה ערך לעמידתה ולחלק מעמדותיה. אבל אין שום מקום בעולם שבו יועץ משפטי פועל באופן עקבי, שיטתי ובלתי מרוסן נגד הממשלה שלה הוא אמור לייעץ. כל זאת - תוך מתיחת גבולות התפקיד עצמו למקומות בלתי אפשריים.

‏המשך כפייתה על הממשלה היא תקלה שלטונית חמורה הפוגעת קשות בתפקוד הרשות המבצעת. ראיתי זאת פעם אחר פעם - ומקרוב - בחצי השנה האחרונה.

‏אני הבאתי לממשלה, לפני שלוש שנים, את ההצעה לבחור בעו״ד גלי בהרב-מיארה לתפקיד היועצת המשפטית לממשלה. על פי אותה התפיסה בדיוק שלפיה הבאתי את מועמדותה (ושמעוגנת בדברי בישיבת הממשלה מפברואר 2022) ועל פי התנהלותה הנוכחית - אין ספק כי עליה לסיים את תפקידה.
‏אם כל העובדות שידועות לי היום היו ידועות לי אז - לא הייתי מציע את מועמדותה. זוהי, כמובן, חוכמה בדיעבד. עדיף ללמוד מטעויות מאשר להתבצר בהן.
‏עו״ד בהרב-מיארה לא הותירה לשר המשפטים כל ברירה אלא לנקוט במהלך עליו הודיע הערב והיא זו שבהתנהלותה שיכנעה שצעד זה נדרש.

‏בנוסף, יש לקדם רפורמה במוסד היועץ המשפטי לממשלה (פיצול) בהיבטי אחריותו על התביעה הכללית (בדגש על הליכים פליליים נגד חברי הממשלה והכנסת). כמו כן, יש להוביל שינוי בסוגית הייצוג (אפשרות רחבה יותר לייצוג עצמאי של הממשלה וחבריה).

״למרבה הצער, היועצת המשפטית לממשלה לא נושאת את דגל החוק ולא את דגל המשפט, אלא את דגל הפלת הממשלה.
זה דבר לגיטימי לכל אזרח. רק לא להשתמש במוסד היועץ המשפטי לממשלה לכך״.

צפו בראיון המלא עם יעקב ברדוגו ב׳סופשבוע׳ בערוץ 14.

״׳ג׳ולאני ואנשיו היו ג׳יהאדיסטים ונשארו ג׳יהאדיסטים, גם אם חלק ממנהיגיהם עטו על עצמם חליפות. על הקהילה הבינלאומית להתעשת ולהשמיע קול ברור נגד הרצח הברברי של אזרחים ולבחון דרכים להגן על המיעוטים בסוריה״.

דבריי בפתח ישיבת הסיעה היום בכנסת.

ה-7 באוקטובר והאירועים ההסטוריים שבאו בעקבותיו היו אמורים לשנות מקצה לקצה את המערכת הפוליטית, סדרי העדיפויות והאסטרטגיה הפוליטית של נבחרי הציבור והמפלגות שלנו.

לא כולם הבינו זאת.

אך זה מה שאני עשיתי.

ההבדלים בינינו, בראיה היסטורית, יראו כניואנסים חסרי חשיבות מול כוונות ההשמדות של אויבינו ונוכח האתגרים הכבירים שלפנינו.

משימתנו- להבטיח את עתיד ישראל לדורי דורות.

לכן, הצטרפתי לממשלה.
לכן, גם קיבלתי את ההחלטה המכרעת:
לחזור לבית שהיה ביתי במשך רוב חיי הבוגרים ודרכי הציבורית: תנועת הליכוד.

יחד עם חברי, שהלכו איתי דרך מפרכת ומאתגרת, אך מעולם לא נטשו את תפיסת העולם הימנית, אני משוכנע שחיזקנו את מדינת ישראל בעיתוי הסטורי מכריע. כך אני מאמין גם שנחזק את המחנה הלאומי, שרק הוא יכול להוביל את ישראל היום מול אתגריה.

אני מודה לראש הממשלה ויו״ר הליכוד בנימין נתניהו שהתעלה על משקעי העבר, כפי שעשיתי גם אני, ופעל להצטרפותי לממשלה ולאיחוד הכוחות.

״ואם יש כמה יפי נפש שהחלו לעקם את האף שלהם- יהיה להם אף עקום״ (מנחם בגין ז״ל).

״חמאס לא יוריד את מדינת ישראל על ברכיה״.

צפו בדברי בוועידת ׳נבטים׳ לפיתוח הנגב.

מתוך דברי בישיבת הממשלה לפני זמן קצר:

בראשית דברי- אני רוצה לבטא הערכה לשירותו רב השנים של ר׳ השירות לביטחון ישראל. אשתדל לומר את דברי באופן תמציתי ושלא יפגע בהערכה זאת.

לפני למעלה מ-24 שנה כמזכיר הממשלה, היה לי חלק בחקיקת חוק השב״כ וקידומו בכנסת.

בחוק השב״כ הקביעות לעניין כפיפות ראש השירות והשירות לממשלה הן ברורות.

סעיף 4(א) קובע, כי ״השירות נתון למרות הממשלה״ וסעיף 4(ב) ש״ראש הממשלה ממונה על השירות מטעם הממשלה״.

סעיף 3(ג) קובע שה״ממשלה רשאית להפסיק את כהונתו ראש השירות לפני תום כהונתו״.
אגב, תקופת הכהונה היא של חמש שנים. מתוכן כבר חלפו שלוש וחצי שנים.

איך ניתן לפרש את החלטת ראש השב"כ להימנע מהשתתפות בישיבת הממשלה הערב לנוכח הקביעות האלה בחוק בדבר מרות השירות לממשלה וסמכותה המפורשת להפסיק את כהונתו לפני תום תקופת כהונתו?

ראש השב"כ במכתבו כותב כי את עמדתו המפורטת יציג בפורום המתאים. מהו הפורום המתאים? זה הפורום המתאים! הפורום שהחוק נתן לו את הסמכות.

הטעם המרכזי בגינו אצביע בעד העברת ראש השב"כ מתפקידו היא אחריותו למחדל ה-7 באוקטובר, אחריות בה הכיר במפורש.

מה משמעותה של אחריות זו, היום, שנה וחצי אחרי ה-7 באוקטובר?

כל האחראים האחרים - ראשי מערכת הביטחון מימשו כבר את אחריותם וסיימו את תפקידם: ראש אמ"ן. הרמטכ"ל. אלוף פיקוד הדרום.

ואני שואל - מה ההבדל?

ואני שואל שאלה נוספת:
מהשעה שקיבל על עצמו ראש השב״כ את האחריות - מיהו הקובע את עיתוי מימושה?

האם ראש השב"כ קובע את עיתוי מימושה וביטויה של האחריות או ממשלת ישראל שנקבע במפורש שהשירות נתון למרותה ושלה הסמכות הבלעדית למנות וגם לסיים את תפקידו של ראש השב"כ?

לא יכול להיות ספק שקביעת העיתוי למימוש אחריות זו נתונה בידי הממשלה.

במכתבו כותב ראש השב״כ ״כבר הודעתי כי אין בכוונתי לסיים את תפקידי במועד המתוכנן". המועד המתוכנן הוא כנראה מועד סיום קדנציה רגילה של 5 שנים. זה עוד שנה וחצי. אם הודעת על קבלת אחריות והודעת שאתה מתכוון לא למצות את תקופת כהונתך - הממשלה היא שאמורה לקבוע את מועד סיום הכהונה.

מי שמוסמך לראות אם העיתוי מתאים (ואפשר להתכווח עליו - הוא יכול היה להיות לפני כן, כפי שעשו בכירי צה"ל והוא יכול להיות אחרי) - זו הממשלה.

יש שטוענים - ומה בדבר אחריות הממשלה? הממשלה אחראית בפני הכנסת ומכהנת מכוח אמון הכנסת. היא עומדת למבחן זה מדי שבוע.
הממשלה ניתנת להחלפה באחת משתי דרכים - בבחירות דמוקרטיות על ידי העם או בהצבעת אי אמון על ידי הכנסת.
מי שאינו מבין את ההבדל בין מי קובע את אחריות הדרג הנבחר (העם או הפרלמנט) לבין כפיפות גורמי המקצוע למרות הממשלה ואחריותם בפניה - החמיץ שיעור יסודי לענין מהותו של משטר דמוקרטי.

דברי בישיבת הממשלה:

מאוד מצער שהגענו למצב הזה. זה הליך שצריך לנקוט בו במקרים נדירים.
חשבתי וקיוויתי שאפשר יהיה להימנע מכך. אבל היועצת המשפטית עצמה שכנעה שמצב הדברים הוא הרבה מעבר לעילה שנקבעה בדו"ח שמגר ושאותה איזכר שר המשפטים.

"המקרים בהם הייעוץ המשפטי הצביע על כך שלא ניתן מבחינה משפטית לקדם את רצון הממשלה הם ספורים ובאופן חריג".
הקביעה הזו במכתבה פשוט אינה נכונה.
מספיק רק לראות מה קרה בשבועות האחרונים. יש גם מקרים רבים מאוד של טענות בדבר מניעה משפטית על הצעות חוק, בכלל זה על כאלה שרחוקות מאוד מכך.

כשהיועצת טוענת במכתבה שטענת היעדר שיתוף פעולה יעיל מנותקת מהמציאות - זו טענה מנותקת מהמציאות. וכל אזרח במדינה מכיר את זה. יש כאלה שמרוצים מכך, כי הם מתנגדים לממשלה, אבל גם הם מכירים את המציאות.

כשהטיעון הוא "אני רק מציגה בפני הממשלה את גבולות הדין" (כולל במקרים רבים שבהם הממשלה והכנסת פועלות על פי סמכותן לשינוי הדין) - זה טיעון שלמעשה שולל לחלוטין את סמכות הממשלה להעביר את היועמ"ש לממשלה מתפקידו, כי בכל מקרה הטענה תהיה "אני רק הצגתי את גבולות הדין".
למעשה, ההתנהלות הזאת כבר הביאה לכך שמסלול החקיקה העיקרי עבר ממסלול ממשלתי לפרטי בגלל מגמת הייעוץ שפוגעת בתפקיד הממשלה ושריה לעצב מדיניות.

"הממשלה מבקשת לפעול ללא בלמים ואיזונים גם בתקופת בחירות" כותבת היועצת. אבל - אין בחירות. אנחנו לא בתקופת בחירות. והממשלה הנוכחית יכולה רק לחלום על כך שבימים רגילים כגון אלה היא תזכה לייעוץ מאפשר כפי שהיה לקודמתה בתקופת בחירות.
דוגמאות:
- מינוי הרמטכ"ל הקודם
- הסכם מדיני
- מינוי מזוז ל-8 שנים לתפקיד יו״ר הועדה המייעצת למינוי בכירים
- ⁠ההסכם עם הסתדרות המורים

למען הסר ספק - אני לא טוען נגד מגמת הייעוץ בממשלה הקודמת (גם אם נפלה שגגה בעניין כזה או אחר), אלא כנגד השינוי החד שחל בתקופת הממשלה הנוכחית.
כשהיועצת הופיעה בועדה בראשות השופט גרוניס לפני מינויה היא באה לשם עם הדגל של "ייעוץ מאפשר".

כך גם אני עשיתי בישיבת הממשלה בחודש פברואר 2022, אליה הבאתי את מינויה. ואפשר להביא את פרוטוקול ישיבת הממשלה ההיא - ולהיווכח.

כשהממשלה כולה מגיעה לאותה מסקנה - שקיימים חילוקי דעות המונעים שיתוף פעולה באופן יעיל - והיועצת מבטלת את זה כלאחר יד - אני מסיק שדווקא היא המבקשת כוח מוחלט גם לחרוג מתפקידה למחוזות אחרים שאינם משפטיים כלל ועיקר.
גם המכתב שחולק לנו הבוקר בנושא הוא מסמך של סיסמאות, לא מסמך משפטי, שלא מתמודד כלל עם הטענות.

ההתנהלות הזאת היא הרס מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה, מוסד שאני מכיר היטב למעלה משלושים שנה מעת שהתחלתי לעבוד בלשכת היועמ״ש לממשלה. לא היה דבר קרוב או דומה לזה.

תפקיד היועץ המשפטי לממשלה אינו לכפות את השקפת עולמו על הממשלה אלא לשרת את הממשלה על פי השקפת עולמה בגדרי החוק.

ברור מהמכתב שכתבה היועצת (ולא רק ממנו) שהיא רואה את עצמה כמו אותו ילד הולנדי עם האצבע בסכר מספר הילדים המפורסם.
אבל - אצבע בעין זה לא אצבע בסכר!
היא לא מצילה את המשטר הדמוקרטי- אלא פוגעת בו.
היא לא שומרת על מוסד היועמ"ש לממשלה- היא מקעקעת את יסודותיו ואת האמון הציבורי הרחב בו, בעיקר בכך שהוא נטול פניות.

אם אכן המקרים שבהם הייעוץ מניף דגל אדום היו ספורים- הם היו מתקבלים בכבוד או לפחות - מתקבלים.

מי שיתבונן בדברים עלול להסיק שתפקידו המרכזי של היועמ"ש לממשלה הוא פעולה נגד הממשלה.
וזו תקלה חמורה. אם נבחן דברים אחרים.
למשל- אם אני לוקח את תפקידה כראש התביעה הכללית- היועמ"שית אמורה לעמוד בראש המאבק בארגוני הפשיעה. אלה גם היו הציפיות שלי כשר המשפטים ואלה דברים שחידדתי אז.
בפועל- לא רק שאין כל הובלה של הנושא הקריטי הזה אלא גם יש הגבלה של יכולות הרשויות (המשטרה) לפעול.

דבר אחרון- בלי קשר להליך הזה ולתוצאותיו נדרשת רפורמה במוסד היועמ"ש לממשלה.

כשהאדם שמייעץ לשרי הממשלה הוא גם מי שבידו הסמכות לחקור ולהעמיד אותם לדין- זה ניגוד עניינים מובנה וגם ריכוז כוח בלתי סביר בידי אדם בלתי נבחר.
לכן- צריך לפצל את התפקיד הזה.
אני יודע שבעניין זה יש לי חילוקי דעות עם שר המשפטים, אבל אחטא לתפקידי אם לא אומר את הדברים כפי שאני מבין אותם.
נדרשת גם רפורמה בסוגיית ייצוג הממשלה ושריה בכיוון של מתן אפשרות עצמאית להביא את עמדתם בפני בית- המשפט שלא דרך הייעוץ כשיש מחלוקת עם הייעוץ.

בלי תיקון הבעיות המבניות הקשות במוסד היועמ"ש לממשלה- אנחנו ניוותר תלויים בבשר ודם ועתידים להתאכזב גם בהמשך.

על ״דובוני הלא-לא״ של האופוזיציה.
דברי במליאת הכנסת בדיון במתווה ההסכמה סער-לוין בענין הועדה לבחירת שופטים.