דברי הספד באזכרה לסמ״ר שמעון אלרואי בן שטרית ז״ל, בית - שאן, 8/11/2023, כ״ד בחשוון תשפ״ד:

״שמעון אלרואי היקר והאהוב,
מוכי הלם נפילתך ליווינו אותך כאן בדרכך האחרונה לפני שלושים ימים.
שלושים ימים מרים להוריך - רפי ואיריס ולכל בני המשפחה שליבם, שהיה חרד באותם ימים ראשונים של אי - ודאות, שותת דם ומלא בכאב.

צעיר, חכם, יפה תואר, עם חיוך מקסים שנותר אי שם, בימים ההם שלפני השבת הארורה ההיא. שירתת בחיל הגנת הגבולות ונפלת בקו ההגנה הראשון, שנפרץ. בנחל - עוז, מקום שההסטוריה שלנו מזה עשרות שנים מכירה כמקום הנושא על כתפיו את ״שערי עזה הכבדים״, כפי שאמר משה דיין בהספד המפורסם לרועי רוטנברג ב- 1956:
״מעבר לתלם הגבול גואה ים של שנאה ומאוויי נקם, המצפה ליום בו תקהה השלווה את דריכותנו. אל נירתע מלראות את המשטמה המלווה וממלאת חיי מאות אלפי ערבים, היושבים סביבנו ומצפים לָרגע בו תוכל ידם להשיג את דמנו. אל נסב את עינינו פן תחלש ידנו. זו גזרת דורנו. זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים חזקים ונוקשים או כי תישמט מאגרופנו החרב – וייכרתו חיינו.״ עשרות שנים חלפו ודבר לא השתנה; זו עדיין גזירת דורנו וברירת חיינו.

ב-7 באוקטובר הקהתה השלווה את דריכותנו.
עוד יבואו ימים בהם נוכל להבין עד תום את מה שקרה באותו יום ואיך קרה.
היום, שמעון אלרואי היקר, באנו לספר לך שחבריך - חיילי צבא ההגנה לישראל מכים באויב הרצחני הזה בשטח האויב, בתוככי עזה.
החיילים שלנו, הלוחמים שלנו יודעים את המלאכה. הם הולמים באויב, מכתרים אותו ובעזרת ה׳ נזכה לראות את תבוסתם של מפלצות - האדם האלה.
שמעון אלרואי, בן למשפחה שכולה אמונה, יהדות, אהבת המולדת. וכזה היית גם אתה.
באתי לספר לך היום את מה שידעת היטב:
דם המכבים עדיין זורם בעורקים.
העוז, הגבורה, מסירות הנפש - הערכים עליהם גדלת - הם עוד עימנו. כך גם אתה נפלת.
״חי הנוער, חי החרב, חי דם המכבי״.
בעזרת ה׳ עוז זה יתן לנו את תעצומות - הנפש להשלים את המלאכה, למחוץ את האויב השטני הזה ולהסיר את האיום.
באתי לספר לך, שמעון אלרואי, שביום בו הבאנו אותך למנוחת עולם - היהודים התאחדו. שרואים שוב בעם ישראל את כוח הערבות ההדדית במלוא הדרה.
בנסיבות קשות - אבל הרוח הגדולה של העם הזה חיה והיא תבטיח שנצח ישראל לא ישקר.
אותך זה ודאי לא יפתיע כי כל אלה הושרשו בך.
הלוחם, סמ״ר שמעון אלרואי בן שטרית, יהי זיכרו ברוך וחקוק לעד בלב האומה.״

יש לנו מחויבות להחזרת החטופים. לא תהיה הפסקת אש, שבכל מקרה תהיה זמנית, שאינה כרוכה בהחזרת חטופים.

האזינו לראיון ביומן הבוקר ברשת ב׳ אצל אריה גולן.

אלה ימים בהם כולם צריכים להירתם להצלחת מדינת ישראל.

צפו בראיון בחדשות 12 עם עודד בן עמי.

By denying Hamas' brutal rape and murder of hundreds of young Israelis at the Nova Music Festival, the Palestinian Authority are showing their support for Hamas and its barbaric terrorism. By blaming Israel they expose their deep antisemitism and lies.

ביום אחד: מצד אחד - הודעת משרד החוץ של הרשעות הפלסטינית עם נסיון החיפוי העלוב על פשעי חמאס הרצחניים במסיבה ברעים ועלילת הכזב על ישראל. מצד שני - הראיות על פשעי חמאס בבית החולים ״שיפא״. אלה ואלה - אנטישמים המחנכים את ילדיהם על רצח יהודים והשמדת ישראל.

״החזרת חטופינו היא חלק ממטרות המלחמה. יש לנו מחויבות״.

צפו בראיון לקרן מרציאנו בחדשות 12.

דברי הערב, במפגש זום שקיימתי:

״המלחמה תימשך גם לאחר ביצוע העסקה הזאת. אין שום כוונה לעצור את המלחמה לפני מיטוט החמאס. אין אפשרות לסיים את המלחמה כשהחמאס בשלטון ואין אפשרות לסיים את המלחמה כשלחמאס יש יכולת לאיים על ישראל. זה בהחלטת הקבינט ואנחנו נעמוד על כך.
חייב להיות לקח לכל אויבנו במרחב: מי שקם על מדינת ישראל בדרך שקמו עליה ב-7 באוקטובר - ישראל מוחקת אותו.״

באשר לחזית הצפונית:

״חייבים לייצר תנאים לשינוי גם בצפון. היום שאחרי לא יכול להראות כמו היום שלפני. נצטרך לעצב מציאות שונה לאורך גבול הלבנון שתאפשר את חזרתם בביטחון של תושבי הישובים בקו העימות.

המהלך צריך להיות משני צדי הגבול: בצד הישראלי חייב להיות כוח צה״לי בקו העימות באופן קבוע גדול באופן דרמטי מכפי שהיה ב-7 באוקטובר, גם בתום הלחימה.
מהצד השני של הגבול אסור לאפשר לחיזבאללה לשבת על הגבול עצמו.״

מדוע מלחמת ישראל בחמאס חייבת להסתיים בחיסול משטר זה ולמה היא חשובה גם לביטחון העולם המערבי הדמוקרטי כולו. מאמרי ב״פוליטיקו״ האמריקני. מוזמנים לקרוא.

https://www.politico.eu/article/this-is-the-wests-war-too/

״אין מצב שנוותר על היעד של מיטוט החמאס״.

צפו בראיון במהדורת החדשות של ערוץ 14 עם מגי טביבי

בתום מימוש מתווה החטופים תחודש הלחימה במגמה לממש את מטרות המלחמה ולמוטט את חמאס.

האזינו לראיון ביומן הבוקר בגל״צ עם אפי טריגר

״המלחמה תימשך עד למיטוט החמאס״.

האזינו לראיון ביומן הבוקר ברשת ב אצל אריה גולן.

״אסור לעצור. חייבים לסיים את המלחמה בהכרעה ברורה. זה קריטי לעתיד ישראל״.

צפו בראיון אצל עמית סגל ובן כספית ב'פגוש את העיתונות' בערוץ 12.

״צריך לעשות יותר ולדבר פחות״.

צפו בראיון בערוץ 14 אצל נוה דרומי.

החזרת פועלים פלסטינים מיו״ש לעבודה בישראל - שגויה ומסוכנת. זה ציבור שטוף הסתה ושנאה לישראל וליהודים. על ישראל להגמל היום מעבודה פלסטינית ולהגדיל את היקפי הפועלים הזרים ממדינות ידידותיות. אין שיקול חשוב יותר מבטחון אזרחי ישראל!

משתתף בכאבו ובאבלו הכבד של חברי, השר גדי איזנקוט, אחד מגדולי הלוחמים והמפקדים של צה״ל, רעייתו חנה ובני משפחתם על נפילת הבן, הלוחם רס״ר (מיל׳) גל מאיר איזנקוט בקרב בעזה על הגנת עמו. דור חדש של מכבים נלחם בגבורה באויב. מי ייתן ונהיה כולנו ראויים לקורבן הכבד. יהי זכרו ברוך.

את חברי, השר גדי אייזנקוט הכרתי לפני קרוב ל-23 שנים, בתחילת 2001. הימים - ימי האינתיפאדה השניה. ממשלתו הראשונה של אריאל שרון. גדי שימש בתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה ואני בתפקיד מזכיר הממשלה. פגשתי במהלך עשרות שנים בצמתי קבלת ההחלטות של ישראל קציני צבא רבים. כמו גדי לא פגשתי. חכם ושקול; צנוע ובעל מידות טובות; רציני, ענייני ורציונלי; ישר כפלס וישיר; דבק במשימה ולא נרתע מדבר; אפס זיוף ואפס חנופה. וכמובן: פטריוט, ממלכתי, אוהב אדם ואוהב המולדת.
אין אדם שגדי בא איתו במגע ולא התמלא בהערכה כלפיו. אני מודה שאני גם מעריך וגם אוהב אותו.

רב-אלוף גדי איזנקוט היה אחד הלוחמים והמפקדים הנועזים בצה״ל. הוא הכיר היטב את השכול: חברים לנשק שנפלו. לוחמים שהוא היה מפקדם.
אתמול פקד השכול את ביתו.

לפני שעה קלה ליווינו את בנו, רס״ר (מיל.) גל איזנקוט, בדרכו האחרונה. מההספדים של החברים הקרובים ושל בני המשפחה הזדהרה והזדקקה דמותו של גל כצעיר ערכי, איכפתי, שערך החברות מאפיין אותו. אדם צעיר שהלך ללא היסוס לשדה הקרב מתוך הבנה עמוקה של צידקת וחשיבות המלחמה.

כל כך מובן שהבן של גדי וחנה גדל להיות הגבר הזה. כל כך מרשים ומעורר השראה. כל כך עצוב שאחרי עשרות שנים שעשה גדי במדים למען ביטחון ישראל על חשבון משפחתו וילדיו - לא נחסך ממנו האובדן הזה, שאין כבד וקשה ממנו. אחרי עשרות שנים של הקרבה, שהד לה ניתן בדבריו של גדי עצמו בקול שבור, הקריבה משפחת איזנקוט את היקר מכל: את הבן. את בן הזקונים.

משפחת איזנקוט נוספה למשפחת השכול ההולכת וגדלה מיום ליום. המחיר כבד ושובר לב. המשפחה הזאת היא תו תקן של פטריוטיות אמיתית ושל ערכים.
בפראפרזה על דברי הנשיא קנדי: ״אל תשאל מה ישראל יכולה לעשות למענך - שאל מה אתה יכול לעשות למען ישראל״.

אתמול בלילה הגעתי לביתם בהרצליה, אליו הגעתי בעבר בנסיבות אחרות. לבי איתם בשעתם הקשה.

אין נחמה לגדי, לחנה, לבני המשפחה. אבל יש גאווה גדולה: על מי שהיה גל ז״ל. על המשפחה המפוארת שהקימו. על ההשראה שניתנה על ידם לעם ישראל כולו, בימים מרים וכואבים.
יהי זכרו של גל מאיר איזנקוט חקוק לעד בלב האומה.
ונצח ישראל לא ישקר.