השבוע מתוכננת הכנסת לציין את היום הבינלאומי למאבק בשחיתות. ואיזו דרך הולמת יותר לכך מהמחטף הפרסונלי של תיקון חוק יסוד(!), שכל מטרתו התחמקות (שניה) מקביעה בסוגית הקלון של שר מיועד והורדת הרף לכהונה בממשלה בהיבט טוהר המידות? שוד המתבצע לאור יום.

״אפילו ברפובליקת בננות יש כבוד מסויים - אפילו למראית עין - לחוקה. תיקון חוק היסוד המכונה ״חוק דרעי״ דומה יותר לשוד בצהרי היום מאשר לתיקון חוקה״.

צפו בראיון לחכ"ל יוחנן פלסנר, בכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה

״טענתם שהממשלה היוצאת מסוכנת למדינה. למה אתם כל כך מתמהמהים בהחלפתה?״.

צפו בראיון הערב ב"שש עם עודד בן עמי"

"מביאים לכנסת חוק פרסונלי שנועד להביא חוקים פרסונליים נוספים בהמשך הדרך".

האזינו לראיון אצל אסתי פרז בן עמי, בכאן רשת ב'.

"זאת הבשורה שלכם לעם ולמדינה? חוק עוקף קלון?"

צפו בדבריי במליאת הכנסת במענה ל׳חוק דרעי׳

דברי הערב במליאת הכנסת במענה ל״חוק דרעי״:

״אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה,
בכישורו הרב, הצליח ח"כ ארבל, מתוך הערכה לכישרונו, להציג חוק עוקף קלון.
הצעת החוק שלפנינו, המבקשת לערוך שינוי חפוז וחטוף בחוק-יסוד הממשלה, היא חקיקה פרסונאלית מובהקת. זה נראה פחות כמו שינוי חוקה ויותר כמו שוד לאור יום, ברגע זה גם שוד לעת ערב.
חקיקת יסוד פרסונלית ברוטלית כזאת- שהיא החוק הראשון המובא לחקיקת הכנסת ה-25- תהווה הסנונית לקראת חוקים פרסונליים נוספים בעתיד.

ואני שואל זה החוק הראשון? זאת הבשורה לעם ולמדינה? חוק עוקף קלון?
לא יוקר המחיה? לא משהו אחר? זה? זאת הבשורה?

הכנסת מתבקשת פה להוריד את הרף הנדרש מחברי ממשלה, בכל הנוגע לטוהר המידות, וזאת לצורך הכשרת כהונתו של אדם מסוים לתפקיד שר.

סעיף 6(ג)(1) לחוק-יסוד הממשלה, קובע כי "לא יתמנה לשר מי שהורשע בעבירה ונידון לעונש מאסר וביום מינויו טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר או מיום מתן פסק הדין, לפי המאוחר, אלא אם כן קבע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע, בנסיבות העניין, משום קלון".

על-פי הסעיף אדם שנגזר עליו עונש מאסר בתוך 7 שנים לא יתמנה לשר, ללא הקביעה הזאת שאין עם העבירה קלון. ברירת המחדל היא אם-כן, שאדם שנגזר עליו עונש מאסר (כולל מאסר על תנאי) – לא יכהן כשר בממשלה.

תנאֵי כשירות אלו של שרים נחקקו על מנת לקבוע רף מינימאלי של טוהר המידות עבור חברי ממשלה. ככלל - התפיסה העומדת בבסיס קביעת תנאי כשירות היא שלא ראוי לאפשר לאדם שעבר עבירה שנקבע לגביה שיש עימה קלון לכהן בתפקידים ציבוריים חשובים.

בכל הנוגע לכשירותם של שרים, הסעיף אינו מבחין בין אדם שנגזר עליו עונש מאסר בפועל, לבין מי שנגזר עליו מאסר על-תנאי. זאת, בהתאם ללשונו של החוק, ובהתאם לחוות דעת היועצת המשפטית לממשלה. בחוות דעתה התבססה היועצת המשפטית בין היתר על סעיף 52(א) לחוק העונשין אשר קובע כך: "הטיל בית המשפט עונש מאסר, רשאי הוא להורות בגזר הדין שהעונש כולו או מקצתו יהיה על תנאי". הביטוי "מאסר" כולל בחובו איפוא גם מאסר על תנאי.

בשני המקרים, בין אם נגזר על אדם עונש מאסר בפועל ובין אם נגזר עליו עונש מאסר על-תנאי, הוא, ככלל, לא יהיה רשאי לכהן כשר. אלא אם קבע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע קלון.
אבל - זהו החריג לכלל. הכלל הוא שאדם שהורשע בפלילים ונגזר עליו עונש מאסר – לא יכהן כשר בממשלה. לצד הכלל נקבע חריג, פתח מילוט, בדמות פניה ליושב ראש ועדת הבחירות. שהוא כידוע על פי חוק שופט של בית משפט העליון ההצעה שלפנינו מבקשת להרחיב את הפתח באופן משמעותי מאוד. באופן משמעותי מדי.

המציע טוען, כי נכון להוריד את הרף כך שרק אדם שנגזר עליו עונש מאסר בפועל, יידרש לפנות ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, אולם, אדם שנגזר עליו עונש מאסר על-תנאי – יהיה רשאי לכהן כשר גם מבלי לבחון האם יש בעבירה שביצע קלון. לשיטת המציע, נכון להשוות את הדין הנוגע לכשירות שרים, לדין החל על מועמדים לכנסת.

ואם כבר רוצים להשוות את הדין: למה לא להעלות את הרף הערכי לגבי חברי-כנסת במקום הורדתו לגבי חברי הממשלה.

אבל גם ההשוואה בין מועמד לכנסת לבין חבר ממשלה היא שגויה.
ראשית, היקף האחריות הציבורית המוטל על חברי כנסת ושרים שונה בתכלית. בעוד שתפקידם של חברי הכנסת מתמצה בעבודה פרלמנטרית - בידיהם של שרים מופקדים משרדים, סמכויות ביצועיות, סמכויות להתקין תקנות, לנהל תקציבים ועוד סמכויות נרחבות. פער זה בין הסמכויות המוקנות לחברי כנסת לבין הסמכויות המוקנות לשרים – מחייב בהחלט קביעת רף נורמטיבי גבוה יותר בהיבט של טוהר מידות כלפי שרים. זה לא המקום היחיד שיש הבדל. למשל - חבר-כנסת מכהן עם כתב אישום; שר-לא.

טעם שני להבחנה שבין שרים לבין חברי כנסת נוגע להיקף הפגיעה בזכות לבחור ולהיבחר. הכנסת, כידוע, היא בית הנבחרים וחבריה נבחרו בבחירות דמוקרטיות, ומכיוון שכך חברי הכנסת זכו בבחירות לאמון ישיר מהעם. יש פער בין נבחרי ציבור לבין מינוי לכהונת שר. האיזון שבין הזכות לבחור ולהיבחר לבין האינטרס הציבורי שבניקיון כפיהם של שליחי ציבור – מצדיק הבחנה שבין מי שהציבור נותן בו אמון במישרין לבין מי שממונה (במקרה זה- ע"י רה"מ).

מדובר בתיקון לחוק יסוד, מכאן שענייננו בשימוש של הכנסת בסמכותה כרשות המכוננת. שהיא ירשה מאז ימי פשרת הררי ובמקרה זה נעשה בו שימוש לרעה. הצעת תיקון לחוק יסוד ראוי לה שתידון בכובד ראש וברצינות הראויה. אולם כאן מדובר בהליך חטוף, אשר נועד לשנות את כללי המשחק תוך כדי משחק. מדובר בתיקון לחוק-יסוד במסגרת הצעת חוק פרטית, שמחוקקת בהליך חפוז וקיבלה רק לפני שעות ספורות פטור מחובת הנחה למרות שאין חשיבות בחקיקתה (לא ביוזמה ממשלתית אשר נפתחת בתזכיר המפורסם להערות הציבור.)

יתרה מזאת: הטעם – שמדובר בו בגלוי ובפומבי "על השולחן" – שבעטיו מבקשת הממשלה הנכנסת לתקן את חוק היסוד הוא טעם פרסונלי. התיקון נעשה עבור אחד מחברי הממשלה המיועדים. מעבר לקושי בקיום חקיקה פרסונלית, קל וחומר חקיקת יסוד פרסונלית, נוצר כאן מצב שמורידים את רף טוהר המידות הכללי, לצורכו ולמענו של אדם. מדובר בצעד בכיוון שלילי: מטעמים פרסונליים מבקשים להנמיך את הרף לכהונת שר בהיבט טוהר המידות.

לא ניתן שלא לתהות, מדוע הקואליציה המיועדת, אשר צעקה במשך שנה וחצי כי הממשלה היוצאת מהווה סכנה למדינת ישראל, בוחרת לעכב את הקמת הממשלה עד אשר תחוקק החקיקה הזאת. מדוע שלא תושבע הממשלה תחילה, ורק לאחר מכן יתוקן חוק-היסוד?

לסיום, לא ניתן שלא להתייחס בתמצית לנסיבותיו הפרטניות של המקרה שלפנינו. 25 בינואר 2022 הודה והורשע ח"כ אריה דרעי במסגרת הסדר טיעון. יומיים קודם לכן להרשעה הוא התפטר מהכנסת, על מנת להימנע ממצב שבו בית המשפט שהרשיע את עונשו – יתייחס לסוגיית הקלון. זאת, כיוון שעל פי סעיף 42א לחוק יסוד הכנסת: "חבר הכנסת שהורשע בפסק דין סופי בעבירה פלילית, וקבע בית המשפט, ביוזמתו או לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, שיש עם העבירה קלון, תיפסק חברותו בכנסת ביום שפסק הדין נעשה סופי, ואין נפקא מינה אם העבירה נעברה בזמן שהיה חבר אותה הכנסת, חבר כנסת קודמת או לפני שהיה לחבר הכנסת". סעיף זה חל על כל חבר כנסת שהורשע בפלילים, וזאת גם אם לא נגזר עליו עונש מאסר.
חבר כנסת דרעי בחר להתפטר מן הכנסת כדי להימנע מהכרעה של בית המשפט בסוגיית הקלון. גם הפעם מבקש חבר הכנסת דרעי להימנע מבירור סוגית הקלון, הפעם על-ידי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית. ואני כמובן לא מתיימר לקבוע עמדה בעניין, היא לא מסורה לי, היא מסורה לשופט ואינני קובע דבר זולת זאת שצריך ללכת בדרך המלך ולבקש את ההכרעה בדרך שקבועה היום בחוק.

למה לא לעשות את זה?
האם לא יותר נכון שבמקום שהכנסת תוריד את הרף הנורמטיבי באופן כללי - יו"ר ועדת הבחירות המרכזית יכריע בסוגיה?
אני חושב שכמוסד הכנסת עושה טעות קשה בנתיב שבו מבקשים ממנה ללכת
לנוכח כל האמור, הממשלה באמצעות ועדת השרים לחקיקה החליטה– להתנגד להצעת החוק.״

"הקואליציה המתהווה החליטה שזה יהיה החוק הראשון שיובא לכנסת ה-25. בכך הממשלה החדשה - במו ידיה - החליטה להטביע במצחה אות קלון. והיא תהיה ממשלת הקלון".

צפו בדבריי במליאת הכנסת בציון יום המאבק בשחיתות

״העצה הטובה ביותר שלי לכל מי שנמצא בתפקיד - לשמור על קור רוח ולעשות את התפקיד במקצועיות וללא חשש״

האזינו לראיון הבוקר אצל אפי טריגר בגל"צ

ההתקפות הפרועות על היועצת המשפטית לממשלה מצד חברי הקואליציה המתהווה הן חלק מניסיון שיטתי לאלף את הרשות השופטת ואת השירות המשפטי הציבורי כולו באמצעות מתקפות והפחדות קבועות. כפי שהתרעתי לפני הבחירות - זהו ניסיון ליצור בישראל משטר מסוג חדש, נטול כל רסן ומעצורים.
נאבק על עתיד ישראל!

איך ראש ממשלת ״ימין על מלא״ אומר ״הגדה המערבית״?

צפו בקטע מדברי אמש במליאת הכנסת.

על המאבק בחוק הקלון ומה ההימור שלי לגמר המונדיאל.

צפו בראיון המלא אצל אופירה וברקו מיום שישי

״חוק דרעי זה כמו לשנות את חוק הנבדל במהלך התקפה של הקבוצה היריבה״

האזינו לראיון הבוקר אצל ניסים משעל וגיא פלג, ב103fm

"הכלל שהכתיבו השותפות לביבי: מה ששלי - שלי. ומה ששלך - גם כן שלי".

צפו בדבריי במליאת הכנסת בדיון על חוק פיצול מפלגות.

גם סקר חדשות 13 מהערב מוכיח: רוב אדיר של הישראלים מתנגד לחוק הקלון (״חוק דרעי״). הטיעון של סנגורי החוק מקרב הקואליציה המתהווה כאילו חקיקתו מתחייבת מרצונו הדמוקרטי של הציבור מתגלה כלהג מופרך. חידלו מהביזיון. במקום חוק הקלון - על דרעי לבקש מיו״ר ועדת הבחירות לקבוע: קלון או לא.

"במקום להתחיל ברגל ימין - התחלתם ברגל שמאל"

צפו בדבריי במליאת הכנסת על המשילות ובטחון הפנים

״דוד ביטן צודק: הליכוד איבד את זה״.

האזינו לראיון מיומן הבוקר ברשת ב׳ עם יערה שפירא

צר לי על פטירתו של הרב חיים דרוקמן. הרב שעלה כניצול שואה מפולין, הקים מוסדות ציבור מפוארים והיה ממנהיגיה הבולטים של הציונות הדתית. מסר את חייו לשליחות ציבורית והעמיד דורות של תלמידים. זכיתי להעניק לו את פרס ישראל למפעל חיים בשנת התשע״ב. תנחומי למשפחתו ולתלמידיו הרבים. יהי זכרו ברוך.